מה אני אומרת למטופלות ששואלות אותי על ירידה בחשק ובאנרגיה בגילי 30 עד 60
זו השאלה שאני שומעת הכי הרבה - בדרך כלל בשקט, רגע לפני שהמטופלת קמה ללכת. אז הנה התשובה שאני נותנת בחדר.
"דוקטור, אני פשוט לא אני בזמן האחרון." ככה זה כמעט תמיד מתחיל. לא בתלונה על מחלה. בתחושה של מישהי שהלכה לאיבוד בתוך החיים של עצמה.
היא ישנה פחות טוב. גלי חום תופסים אותה באמצע ישיבה. הפתיל התקצר. והחשק - היא בקושי זוכרת מתי הוא היה כאן בפעם האחרונה.
ואז מגיע המשפט שכואב לי יותר מכל: "עשיתי בדיקות והכל תקין, אז כנראה שזה בראש שלי."
לא, זה לא בראש שלך
בדיקות דם תקינות אומרות שאין מחלה. הן לא אומרות שהגוף שלך מתפקד במיטבו.
יש טווח שלם בין "חולה" ל"מרגישה כמו עצמי", ורוב הנשים שיושבות מולי נמצאות בדיוק שם: שנים של לחץ מתמשך, שינה קטועה ושינויים הורמונליים הדרגתיים. הגוף מסתגל בדרך היחידה שהוא מכיר - הוא מוריד הילוך.
החשק כמעט תמיד הולך ראשון, כי מבחינת הגוף הוא "מותרות". אחריו האנרגיה. ובסוף הסבלנות.
למה אני לא שולחת כל אחת ישר לטיפול הורמונלי
יש מטופלות שצריכות טיפול הורמונלי, ואני שולחת אותן אליו בלב שלם. אבל הוא לא הצעד הראשון לכולן: הוא דורש בירור, מעקב, והתאמה אישית - ולא כל אישה מוכנה או צריכה להתחיל שם.
לכן אני מאמינה במדרגות. מתחילים מהתמיכה העדינה ביותר שיכולה לעזור, ורק אם צריך - עולים מדרגה.
וכשמטופלות שואלות אותי על לומי, אני אומרת להן מה שאני באמת חושבת. וכן, הדף הזה נעשה בשיתוף עם לומי - לכן חשוב לי שכל מה שכתוב בו יהיה מה שאני אומרת גם בחדר, בלי מילה אחת יותר:
מה יש בה, ולמה דווקא השילוב הזה
חומר עשיר במינרלים מסלעי ההימלאיה. ומה שאני אוהבת: הוא לא ממריץ ולא עוד כוס קפה.
צמח ותיק ברפואה האיורוודית. מהצמחים שאני שמחה לראות במוצר מדף מסודר.
ומניסיוני, מצב הרוח הוא הבסיס לכל השאר.
מה שעוד כתוב על התווית, כי מטופלות שואלות: טבעוני, בלי ג'לטין, כתשע קלוריות לסוכרייה. מארז זוגי הוא 249 ש"ח עם משלוח חינם.
למי אני ממליצה על זה - ולמי לא
שווה לך לנסות אם
את מתפקדת אבל לא מרגישה כמו עצמך: עייפות מצטברת, פתיל קצר, חשק שנעלם. הבדיקות תקינות ואת רוצה להתחיל ממשהו עדין, בלי מרשם ובלי התחייבות.
תתייעצי קודם אם
את בהריון או מניקה.
שאלות שאני נשאלת כל שבוע
"תוך כמה זמן מרגישים משהו?"
"למה לא פשוט לקנות כל רכיב בנפרד?"
יש 90 ימי ניסיון מלאים לבדוק את לומי בקצב שלך.
מה כותבות נשים שכבר ניסו